כל מי שבא במגע עם ילדים, בין אם שלו או של אחרים, מבין מייד שכל ילד או ילדה הם עולם ומלואו, וכמו שזה נראה, סימנים לאופיים מתחילים להתגלות כבר בחודשים הראשונים לחייהם.

מתוך תפישת עולם הסבורה שכל אדם הוא עולם ומלואו, ייחודי ואין שני לו, תורות הסוד הרוחניות כולן מאמינות שכל אדם יכול להביא את הפוטנציאל שלו למיצוי מלא ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמו, בניגוד לאנשים שהתפתחו להיות ההיפך הגמור, שלא מבטאים את הפוטנציאל שלהם ולא מצליחים להיות גרסה טובה של עצמם, ולכן, חייהם חיי תסכול ותחושת פספוס.
ברור שזה לא חייב להיות כך, יש מציאות בה האדם מתפתח לחיי סיפוק והגשמה, וזאת מתוך איזון נפשי ואושר שמקורו בתחושת שייכות וקבלת הכרה.
הדרך לשם אינה מובנת מאליה, האדם לא נולד מאוזן וחייו הם בעצם תהליך מתמיד של למידת עצמו ופיתוח טכניקות להסתדר בחברה ובחיים בכלל, רוב בני האדם מוצאים פתרונות ומצליחים לנהל את חייהם, אבל זה מתנהג יותר כברירת מחדל ופחות כהגשמה עצמית.

אבל זה לא חייב להיות כך:

העידן בו אנו חיים נתן לנו כלים מדהימים לניתוח תורת הקבלה, ומסתבר שהקבלה עוסקת בנושא זה ממש, והשפה העברית משמשת ככספת אינפורמטיבית של המשמעויות הרגשיות המוצפנות באותיות העבריות, ומכאן, שם האדם המורכב מאותיות עבריות מכיל הרבה אינפורמציה על המשמעויות הרגשיות המשפיעות עליו.

כאשר אנו מודעים מראש שיש השפעה של כוחות מסויימים שבאים לידי ביטוי בהתנהגות רגשית אנו יכולים להבין את עצמנו יותר ואפילו לכוון את עצמנו להתמודד נכון עם ההיצף הרגשי שיהיה מנת חלקנו תמיד, וככל שנתחיל לעשות זאת בגיל צעיר יותר כך יטב.

ניתן דוגמא: אות מסויימת בשם מסויים של ילד מבהירה שמופעל על הילד כח שגורם לו להעדיף להתבודד, ולעשות הכל לבד.

ברור, שכל אדם השואף לחיות בחברה ולנהל חיי שיתוף חייב לדעת להעריך גם עשייה משותפת, לכן, ילד שיש חשש כזה נחשוף אותו מגיל צעיר לחיי שיתוף, אם במנהגי הבית ואם בפעילות הפנאי שתקבל דגש קבוצתי, התמדה תוביל להרגל והרגל יצליח לאזן את הנטייה לבדידות.